החלטה בתיק בש"א 5947/07

1.         התובע הגיש נגד הנתבעים ואחרים (שעניינים הסתיים) תובענה לתשלום יתרת החובה בחשבונה של הנתבעת 1 אצל התובע, לו ערבים הנתבעים 3 ו-5, בסך של 1,732,748 ש"ח. התובענה הוגשה בסדר דין מקוצר. הנתבעים ביקשו רשות להתגונן (המ' 134/94), וביום 4.5.97 החליט בית המשפט (כב' הרשמת ד' וכסלר), בהסכמת ב"כ התובע, כי תינתן רשות להתגונן והתצהירים ישמשו כתבי הגנה. הנתבעים טוענים נגד התביעה, כי התובע הפר את ההסכם שבינו לבין הנתבעת 1 ובכך גרם לנתבעים נזק. " נזק זה נגרם לנו כתוצאה מהפרת הבנק את ההסכם בינינו. לכן יש לנכות סכום זה מן החוב הנתבע מחב' נאות אסתר ומן הערבים" (סעיף 25 לתצהיר הנתבע 5, המשמש כתב הגנה). עוד נטען, כי סכום הנזק שיש לנכותו עולה על סכום החוב לבנק, ולכן לנתבעים הגנה טובה באשר למלוא סכום התביעה. טענה זו נתמכת בחוות דעת שהכין מר דוד אברון, המצויה בתיק, שלפיה, בכל דרכי החישוב שנבחנו, קיימת יתרת זכות בחשבון הנתבעת 1.

ביום 19.10.98 החליט בית המשפט (כב' השופט ע' קמא, סגן נשיא) לפצל את הדיון בתובענה, כלהלן: " בשאלת הפיצול של הסוגיות המתעוררות בהליך זה, דהיינו הוכחת התובענה והנזקים הנובעים ממנה, תיעשה בדרך שיובאו תחילה כל העדים שאינם נוגעים להוכחת הנזק, ואילו בשלב השני - יובאו המומחים". " פסק דין חלקי" ניתן ביום 5.3.03, בו נקבע כי " התובע הפר את התחייבותו לנתבעים בכך שהחזיר שיקים, לחץ על הנתבעים למכור דירות בניגוד להסכם וכן חרג מההרשאה שניתנה לו בכך שכיבד הוראות שניתנו על ידי צד אחד בלבד, ללא חתימתו של הנתבע 5 כנדרש". בית המשפט הוסיף וקבע, כי " הדיון בענין גובה הנזק יכלול התייחסות לטענות שנתקבלו בלבד, ויתייחס לחלקו של הבנק באחריות בשיעור שליש בלבד, באותם עניינים" (סעיף 36 לפסק הדין). לא למותר להפנות גם לאמור בגוף פסק הדין, כי: " הבנק היה צריך להקפיד על קבלת חתימות של השניים שרשאים לפעול בחשבון, יחדיו. משלא עשה כן, התרשל גם הוא, עם כל רצונו לסייע לפעילות החברה. רשלנות זו ניתן למוד אותה בשיעור של עשרים וחמישה אחוזים לעומת שבעים וחמישה אחוזים לנתבעים. זו, אפוא, חלוקת האחריות שאני קובע, לענין זה" (סעיף 34).

לאחר שניתן "פסק הדין החלקי" הועבר התיק לטיפולי. ביום 22.2.04 הסכימו הצדדים להפנות את הסכסוך להליך גישור (בפני כב' השופט (בדימ') ע' קמא). הליך הגישור נכשל (ראה החלטת המגשר מיום 8.5.07), והתיק הוחזר לדיון.

בישיבת קדם משפט ביום 31.5.07 ביקש ב"כ הנתבעים, שיינתן " צו שיחייב את הבנק להראות את הצ'קים שנמשכו בתקופה מיום 1.1.90 עד להגשת התביעה ב-93'". בהחלטה שניתנה בתום הדיון נקבע, כי " לכאורה, הליך גילוי המסמכים הסתיים עובר לשמיעת ההוכחות בתיק (אשר הסתיים במתן פסק דין חלקי). ככל שב"כ הנתבעים מבקש קבלתם, בשלב זה, של מסמכים נוספים, עליו להגיש בקשה מפורטת בעניין זה ולנמק באלו מסמכים מדובר, ומדוע מוגשת הבקשה עתה, 13 שנים לאחר הגשת התביעה".

2.         לאחר ישיבת קדם המשפט מיום 31.5.07 הגישו התובע מזה והנתבעים מזה בקשות הדדיות לגילוי מסמכים.

הנתבעים הגישו בקשה (בש"א 5947/07, מיום 18.6.07) לקבלת השיקים שנמשכו על ידי הנתבעת 1 בין השנים 1990 עד 1993, ונימקו את הגשתה בשלב זה בכך שרק עתה, לאחר שניתן "פסק הדין החלקי", נדרש בית המשפט לדון בשאלת הנזק. עוד ביקשו הנתבעים למסור לתובע שאלון בנושא ההסדר שנעשה עם הנתבעים 2 ו-4 לסילוק התביעה, בטענה שיש בתוכנו של ההסדר כדי להשפיע על הדיון בשאלת הנזק. התובע מתנגד לבקשה וטוען, כי ההליכים המקדמיים בתיק זה הסתיימו; המסמכים המבוקשים נמצאים בידי הנתבעים ושימשו אותם בהכנת התצהיר התומך בבקשה לרשות להתגונן וחוות דעת המומחה טוביה אבן (המדובר במומחה שערך חוות דעת עבור הנתבעים 2 ו-4 שעניינם הסתיים); והנתבע 4 אמר בחקירתו, במסגרת הדיון בבקשה לרשות להתגונן, כי הזמין את כל השיקים מן הבנק ובדק אותם.

גם התובע הגיש בקשה לגילוי ולעיון במסמכים (בש"א 5964/07, מיום 18.6.07), במסגרתה עתר לקבלת כל המסמכים המתייחסים לשאלת " גובה הנזקים לכאורה", לרבות " כל חוזי המכר של הדירות בפרוייקט נשוא תביעה זו"; " כל הקבלות והחשבוניות שהוצאו בגין התשלומים ששילמו רוכשי הדירות"; " אישור הפקדות של התמורות שנתקבלו מרכישת הדירות בחשבון הנתבעת 1 ו/או בכל חשבון אחר"; " דוחות כספיים שהגישה הנתבעת 1 למס הכנסה במהלך כל תקופת הפרוייקט נשוא תביעה זו"; " כל המסמכים בקשר לנזקים אשר 'נגרמו לכאורה' בשל החזרת שיקים שלא כדין..."; " כל המסמכים בקשר למשיכות שכובדו בחתימה אחת..." ומסמכים רבים נוספים. הנתבעים מתנגדים לבקשה וטוענים, כי התובע אינו יכול להתנגד לבקשתם לגילוי מסמכים בטענה שההליכים המקדמיים הסתיימו, ובאותה עת להגיש בקשה זהה מטעמו.

            החלטה זו ניתנת בשתי הבקשות האמורות.

3.         לאחר שעיינתי בבקשות על נספחיהן ובעיקר בפרוטוקול ישיבות קדם המשפט הרבות שהתקיימו עובר לשמיעת הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין שתי הבקשות להידחות בשל כך שההליכים המקדמיים ביחס לכל המסמכים שגילויים מתבקש עתה מוצו לפני עת ארוכה. להלן אבאר עמדתי.

4.         כב' השופט קמא הקדיש ישיבות קדם משפט רבות לדיון בעניינים שונים שעלו במסגרת הליכי הגילוי והעיון. כך, בדיון מיום 11.12.97 (במסגרת המ' 2357/98) הורה בית המשפט על עריכת תצהירי גילוי מסמכים הדדיים תוך 30 ימים, וישיבת קדם משפט נוספת - " קדם משפט מסכם" - נקבעה ליום 28.1.98.

בישיבת קדם המשפט מיום 28.1.98 אמר עו"ד ראנד, ב"כ התובע באותה עת: " המסמכים השנויים במחלוקת זה לשני הצדדים. הגילוי מסמכים הוא מסמכים שקשורים לתשובות לשאלות השנויות במחלוקת. אני צריך רק להשלימו. לגבי השאלון, חברי נתן רשימה ארוכה של חיובים, הוא הדפיס לי 4 עמודים, 161 חיובים, התחילו לעבוד על זה. קיבלתי את הגילוי מסמכים של חברי, וכתוב שבין השאר יש לו מסמכי הנהלת חשבונות מלאים משנת 1990-1992. ואז אמרתי לבנק שיפסיקו לחפש. ביקשתי מחברי עיון במסמכים שלו. הרי זה אצלו וזה חבל. זה ממש הכבדה". עו"ד חביליו, ב"כ הנתבעים באותה עת, השיב: " אני נתתי לו פירוט של שני תצהירים עם ששה עמודים ויש בהם פירוט ספציפי. אם חברי לא מבין משהו שישאל". בתום הדיון הורה בית המשפט, בין היתר: " לענין גילוי מסמכים על ידי כל הצדדים, ניתן בזה צו לגילוי מסמכים על ידי כל בעלי הדין, אם צו גילוי כללי ואם צו גילוי ספציפי שיודע עליו למי מן הצדדים על ידי הצד הדורש בתוך 7 ימים מהיום". ישיבת קדם משפט נוספת, " קדם משפט מסכם", נקבעה ליום 25.3.98.

בישיבת קדם המשפט מיום 25.3.98 אמר ב"כ הנתבעים: " חברי לא יכול לאמר כי המסמכים אצלי - הם בבסיסם בבנק. לגבי גילוי המסמכים - לא קיבלתי עד היום, למרות שנתנו לחברי גילוי מסמכים מפורט, גם אין טענה לגבי זה. לא קיבלתי תשובות על השאלון ולא קיבלתי תשובות מפורטות. בכל קדמי המשפט לא קיבלתי מחברי דבר אחר או שהשאלון לא טוב והוא רוצה למחוק. יש צו מהישיבה הקודמת של בית המשפט, ואינני יודע מה לעשות. אני רוצה לחייב אותו שיעשה את זה, יש כאן תביעה מול בנק, דברים אלה פוגעים בניהול שלי". ב"כ התובע השיב: " חברי מתעניין ב-167 מסמכים שנמצאים, גם אצלו וגם בבנק. בבנק זה 167 פעולות לפני שנים וזה מתוייק לפי תאריכים, כל אחד במקום אחר. אותם מסמכים נמצאים מרוכזים בקלסר אחד אצל הרואה חשבון. המסמכים נמצאים אצל חברי ודרשתי את העיון שלהם. 167 המסמכים האלה נמצאים אצל חברי מרוכזים. כל השאלון זה על 167 המסמכים האלה. חברי מבקש להודות בעובדות כי כל המסמכים האלה חתומים חתימה אחת. שחברי יענה על הדרישה שלי לעיון. הגילוי מסמכים של חברי שקיבלתי - הוא לא שווה דבר. בגילוי מסמכים צריך לאמר מה יש ומה היה פעם ונעלם". בתום הדיון הורה בית המשפט, בין היתר: " עו"ד ראנד יתן תשובות ויגלה מסמכים שבאפשרותו ליתן אותם, והמצויים בתיקו, ושאלות שהוא יכול להשיב עליהם, הכל בתוך 10 ימים. עו"ד חביליו יודיע לחברו על מועדים שניתן לעיין בהם במסמכים, ובעקבות העיון האמור, ישלים עו"ד ראנד בתוך 7 ימים אחרי העיון, את התשובות לשאלון וכן ימציא מסמכים נוספים, ספציפיים או כלליים, שנתבקש. עו"ד חביליו ישלים אף הוא בתוך 15 יום כל מסמך שנתבקש ולא הוגש עד כה לעו"ד ראנד".

ביום 19.10.98 התקיימה ישיבת קדם משפט נוספת. ב"כ הנתבעים אמר, כי " אתמול קיבלתי גילוי מסמכים ותשובות לשאלונים, נוסף על כך יש מכתב מיום 22.5.97 שחברי נדרש להעביר מספר פרטים והוא לא מילא את זה...". ב"כ התובע השיב, כי: " אם חברי [עו"ד חביליו] רוצה לקדם את התיק שימלא אחר צווי בית המשפט מיום 25.3.98. ביקשתי גילוי מסמכים ספציפי וכב' בית המשפט נתן צו לכך ולא קיבלתי שום תגובה. הצו הזה ניתן. אחרי שהוא יתן לי את הספציפי אשלים את השאלות החסרות, אך עד היום לא קיבלתי. במקום שחברי יגיש בקשות למחיקת התביעה, שיגיש מסמכים ספציפיים. כשביקשתי מסמכים 'ספציפיים' - חברי אמר שהוא לא יודע איזה מסמכים יש אצל רו"ח בכר...". בהמשך התקיים דין ודברים נוסף בין ב"כ בעלי הדין באשר לגילויים של חוזי המכר והפעולות שנעשו בחתימה אחת (156 במספר, לפי הטענה), שבמהלכו התחייב ב"כ הנתבעים להעביר את חוזי המכר לב"כ התובע, ואילו ב"כ התובע הצהיר, באשר לביצוע פעולות בנקאיות בחתימה אחת, כי " בחתימה אחת נעשה בשני העתקים. חיפשו בבנק את המסמכים ומצאו פחות מחצי. אצלי, בבנק, המסמכים מפוזרים בין כמה תיקים ואצלם [אצל הנתבעים] כל המסמכים, זה אצל רואה חשבון אחד". בתום הדיון הורה בית המשפט, בין היתר: " גילוי ועיון בכל הנוגע לחוזים של דירות מסוימות בקרית גת ייעשה על ידי עו"ד חביליו בתוך 20 יום... בכל הנוגע לגילוי ועיון במסמכים הנוגעים לפעולות הנזכרות ברשימה של העברת כספים מן החשבון בבנק, כפי שצויין בסעיף 4 למכתבו של עו"ד חביליו לעו"ד ראנד מיום 22.5.97, יעביר כל אחד מן הצדדים, התובע והנתבעים
1, 3 ו-5 את המסמכים שיש ברשותו בכל הנוגע להעברות אלה בעת ובעונה אחת, והכל תוך 30 יום מהיום. תשובות למסמך הזה יתקבלו בתוך 30 יום".

ישיבת קדם נוספת התקיימה ביום 8.12.98. במהלך אותה ישיבה אמר ב"כ התובע, כי מסר לב"כ הנתבעים את כל המסמכים שנמצאו והצהיר, כי אלה כל המסמכים שנמצאו על ידו. בתום הדיון נקבע מועד לשמיעת הראיות.

לאחר מכן לא שב מי מהצדדים לנושא ההליכים המקדמיים בכלל ולהליכי הגילוי והעיון בפרט, ולא הוגשה לבית המשפט כל בקשה בענין זה (זולת בקשות בעניינם של הנתבעים 2 ו-4).

5.         הנה כי כן, נושא ההליכים המקדמיים, לרבות גילוי ועיון במסמכים, מוצה עד תום. מתוך פירוט תוכנן של ישיבות קדם המשפט שהתקיימו בתיק, כמובא לעיל, עולה, כי התקיימו דיונים רבים בכל אותם עניינים שהצדדים שבים ומעלים עתה בבקשותיהם ההדדיות. כך, בנושא הפעולות בחתימה אחת, חוזי המכר ושאר הנושאים האמורים בבקשות שבפני. הצדדים פנו בעניינים אלה ממש לבית המשפט בשנת 1998, ובית המשפט חזר והחליט באותם עניינים עובר לשמיעת הראיות. ההחלטה בדבר פיצול הדיון ניתנה לאחר שמוצו ההליכים המקדמיים, ולכן אין ממש בטענה לפיה נושא הנזק עולה עתה לראשונה. דומה, כי ההליכים שנוהלו עד כה השתכחו מליבם של בעלי הדין, והם שבים ומעלים עתה את נושא הגילוי והעיון במסמכים כאילו היה מדובר בתובענה חדשה ולא בכזו שהוגשה בשנת 1993. תשומת לב הצדדים מופנית לכך, כי על פי המתווה הדיוני שנקבע, כל שנותר הוא לקבוע מה "משקלן" בכסף של טענות ההגנה שבפי הנתבעים, אשר התקבלו על ידי בית המשפט ב"פסק הדין חלקי".

התוצאה היא, אפוא, כי בעלי הדין לא הניחו בפני בית המשפט כל נימוק מדוע יש לשוב ולדון בנושא הליכי הגילוי והעיון, אשר הסתיים לפני שנים רבות. תקנה
149(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מורה, כי " ענין שהוחלט בו בקדם-משפט אין לפתוח שנית במשפט, והמשפט יתנהל על פי ההכרעות בקדם-משפט, זולת אם ראה בית המשפט הדן בתובענה לשנות מהן, מטעמים מיוחדים שיירשמו וכשהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין". בפסק הדין ב-ע"א 136/82 שיכון עובדים בע"מ ואח' נ' רשות הפיתוח על ידי מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד לח(4) 668, נאמרו בהקשר זה הדברים הבאים: " הוראה זו באה למנוע את כפל הדיון בנושאים שכבר נדונו והוחלט בהם, ומטרתה להבטיח, כי התועלת, אשר צריכה לצמוח מקדם-משפט, לא תישחק, וכי המשפט לא יוארך במקום להתקצר..." (בעמ' 670, מפי כבוד הנשיא שמגר). לא למותר להדגיש, כי הבקשות אינן מתייחסות למסמך שלא הוזכר בישיבות קדם המשפט שנסקרו לעיל ואשר נודע על קיומו רק לאחרונה, וכי בעלי הדין לא טענו לחלות האמור בתקנה 149(א) סיפא.